שו"ת הרשב"א חלק ו ק״ח

עוד שאלת ראובן ושמעון שותפים לוו מנה מלוי. ובא לגבות חובו מהם ולא הביא שטרו בידו. ולא רצו ראובן ושמעון לפרעו עד שיחזיר להם השטר חוב. ולבסוף נתרצה לו ראובן ושמעון לא נתרצה עד שאמר לו ראובן שותפו פרעהו ממעות השיתוף ואני אתן לך השטר לזמן פלוני וכן אמר בשעת מתן מעות. ובנתיים מת לוי ויורשיו הוציאו שטר החוב והוצרכו לפורעם שלא היה בידם שום ראיה שיטענו. ועכשיו אומר שמעון אל שותפו שישלם לו מדין ערב. וראובן טוען שאין כאן מדין ערבות אלא עצה השיאו והרשות היתה בידו אם יקבל עצתו.

תשובה הדין עם שמעון. ואיני יודע מאיזה צד אומר שאין זה ערבות. שכל מלוה שהלוה על פי ערב הרשות נתונה בידו אם ישמע לערב אם לא. ואם דעתו לומר שאין ערבות אלא במלוה בלבד זה דבר בטל שכל עושה מעשה ע"פ א' אותו א' חייב מדין ערב. וכדאמרי' בפ"ק דקידושין ד' ז' ע"א תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת מדין ערב. ואמרו שם וכן לענין ממונא כלומר אם אמר תן מנה לפלוני ותהא שדי נתונה לך הרי זו נתינה ע"כ.